הערכה

"כל שישנו בכלל העמדה והערכה, יש לו
פדיון… ושאינו בכלל העמדה והערכה, אין לו 
פדיון" (ספר הפלאה, הלכות ערכים וחרמים, י).

הערכה היא פעולה המתבצעת רק על פעילויות, תוכניות ורעיונות שנחשבים בעלי ערך, במטרה לשמור את הטוב ולהשביח את הטעון שיפור. להערכה תארים רבים – מעצבת, מסכמת, פנימית, חיצונית, מכוונת תאוריה, מכוונת ארגון לומד ועוד, ויש סוגים רבים של הערכה. כמה מהם משתייכים לפרדיגמה הטרנספורמטיבית (transformative) (Mertens, 2005), הכוללת תיאורטיקנים ביקורתיים וחוקרים משתתפים (participatory) במחקר, מרקסיסטים, פמיניסטים ועוד. החוקרים הטרנספורמטיביים טוענים שהקונסטרוקטיביסטיים שינו את החוקים אבל לא את המשחק (שם: 16). לדעתם של החוקרים הטרנספורמטיביים, הקונסטרוקטיביסטיים הם קבוצה קטנה של מומחים בעלי כוח שעורכים את מחקריהם על קבוצות פחותות כוח. בפרדיגמה זו כלולות גם הערכה מעצימה (empowerment), הערכה מפתחת-מתפתחת (developmental), והערכה מכילה (inclusive).

הערכה מעצימה – מודל של הערכה המעודד שיפור והגדרה עצמית משום שתוצרי ההערכה מספקים מידע שדרוש להשבחה של התוכנית, לשיפורה ולפיתוחה. הערכה זאת נובעת מתפיסה פוליטית מובנית, ולפיה יש להעצים את צרכני ההערכה, ולכן את ההערכה מוביל לקוח ההערכה בעזרתו של המעריך ובתמיכתו. הערכה מעצימה מיועדת לאפשר לקבוצה המובילה להגדיר את יעדיה, את ערכיה ואת מטרותיה, ולהצמיח בהם יכולת של הערכה עצמית, כדי למסד תהליכים של הערכה בצוות, כחלק מעבודתו השוטפת. ההערכה מסוג זה מכוונת לחברי הקהילה, ומערבת אותם בתהליך (Fetterman בתוך Mertens 2005: 55).

הערכה מתפתחת – מונח שפיתח פאטון (Patton, 1994). הערכה זאת נבדלת מהערכה מעצימה בכך שהיא משתפת בתהליך ההערכה ומערבת בו אנשים השייכים לקבוצה התרבותית-אתנית הנחקרת, כדי לספק לחוקרים ידע תרבותי הנדרש להבנת הממצאים. בכך שהמעריך אינו מתעלם מההבדלים התרבותיים בינו ובין הנחקרים ועושה אותם לגלויים, הוא משמיע קול אותנטי של הקבוצה הנחקרת. בסוג זה של הערכה, הלקוחות מעורבים מאוד בתהליך ההערכה. מרבית המידע נאסף באמצעים איכותניים (תצפיות, ראיונות, קבוצות פוקוס, שהות ממושכת, חשיפת שגרות ועוד), והוא נועד לספק מידע מידי ללקוחות – העוסקים בעשייה.

סוג שלישי של הערכה הנכלל בפרדיגמה הטרנספורמטיבית הוא הערכה משתתפת (Cousins & Earl 1995). בגישה זו, ההערכה מספקת מידע על המתרחש בתוכנית בזמן פעולתה, כדי לאפשר למפעיליה לשנותה מיד. ההערכה מערבת את כל בעלי העניין בכל תהליך ההערכה, וכך התוצאות מובנות לחלוטין לכולם.

מרטנס (שם) פיתחה (בתוך התפיסה הטרנספורמטיבית) גם הערכה בשם הערכה מכילה. לפי תפיסה זו, אנשים מהקהילה, העשויים להיות מושפעים ישירות מההערכה, משתתפים בהחלטות מתודולוגיות הקשורות בתכנון ההערכה ובביצועה. תפיסה זאת נובעת מהחלטה פוליטית מודעת לכלול בהובלת ההערכה קבוצות של אנשים שחוו היסטוריה של דיכוי והפליה על בסיס מגדרי, תרבותי, כלכלי או אתני, דיכוי הקשור לאוריינטציה מינית, לנכויות ועוד. מעורבותם של אנשים אלו אותנטית, והיא מציגה את נקודת מבטם של בעלי העניין. הגישה הפמיניסטית בהערכה שייכת לתפיסה זו (שם). בגישה זאת יש זרמים רבים, אך כולם מתאפיינים בהדגשת המציאות של נשים בתכנון ההערכה ובניתוח הממצאים.

ישנם סוגים נוספים של הערכות שאינם נכללים בפרדיגמה הטרנספורמטיבית. נמנה כעת כמה מן החשובים שבהם:
הערכה התנהגותית – מתאימה לתוכניות שהוגדרו בהן מטרות התנהגותיות ברורות הניתנות לכימות. במקרה כזה, ההערכה יכולה להיות תגובתית (responsive) או מעצבת, ואיסוף הנתונים מתבסס בעיקר על כלים איכותניים, ובהם תצפיות, ראיונות, תוצאות של מבחנים וביצועים. על מובילי התוכנית להחליט איזה מידע הם רוצים להשיג, אך מעורבותם באיסוף המידע מצומצמת. תוצר ההערכה יהיה תיאור של התוכנית ממגוון פרספקטיבות.

בהערכה משוחררת מטרות ספציפיות (goal free), הלקוחות העיקריים הם המשתתפים בתוכנית. המטרות אינן ברורות למעריך, ואיסוף הנתונים מתבסס על ניתוח של תיעוד קיים, על פרוטוקולים, על ראיונות עומק פתוחים ועוד. בהערכות אלו ההערכה מתייחסת לתוצרים צפויים ולתוצרים בלתי צפויים.

הערכה מכוונת שימוש (utilization focused) – מכוונת לחברים בארגון ולקהילה. השתתפותם של לקוחות ההערכה גבוהה מאוד, והיא נעשית בכלים מעורבים (כמותניים ואיכותניים). תוצרי ההערכה נותנים למזמיניה מידע הדרוש להם להמשך התכנון והביצוע. למעשה, סוג של הערכה מעצבת.

תוכנית ההערכה נבנית עם מובילי התוכנית – הלקוחות המרכזיים של הערכה. יחד, לקוחות ההערכה והמעריכים מנסים להבין את התוכנית ולתאר אותה. צוות בעלי העניין מסביר את מטרות התוכנית, הכתובות ואלו שאינן כתובות. לאחר מכן, צוות ההערכה ולקוחותיו מנסחים יחד את השאלות שהלקוחות מעוניינים להשיב עליהן, ובוחרים מודל הערכה מתאים. בשלב הבא מתוכננת תוכנית ההערכה, ובה אופן איסוף הנתונים ודרכי ניתוח ופרשנות, אסטרטגיות, לוח זמנים ותכנון מפגשים לשיתוף (sharing) ולדיווח תוך כדי תהליך העבודה.

המשתמע מכל הנאמר הוא שעל כל מעריך לגבש זהות מקצועית ייחודית, לאמץ תפיסה בנוגע להערכה ולבחור גישת הערכה, מטרות ו"אני מאמין". בהתבסס על כל אלו, עליו לעצב, לתכנן ולהציע כלים מתאימים לביצוע מיטבי של המשימות העומדות בפניו.

במונחים סמנטיים ייתכן שיש לקרוא להערכה מסוג זה הערכה דיאלוגית, משום שהיא מושתתת על שיח מתמשך בין לקוחות ההערכה למעריכים.

מקורות 

Cousins, J. & Earl, L. (Eds). (1995). Participatory Evaluation in Education. London: Falmer.

Mertens, D. (2005). Research and evaluation in education and psychology. California: Sage.

Patton, M. (1994). Developmental evaluation. Evaluation Practice, 15(3), 311–320.