דבר המערכת, חורף תשפ"ג
https://doi.org/10.54301/GGOC7625
קוראים יקרים,
ברקע סכסוך השכר של הסתדרות המורים, שחתם את שנת הלימודים שעברה והעיב על הנוכחית, עלתה סוגיה מעניינת בעקבות בקשת האוצר לתגמל מורים מצטיינים. מצוינות בהוראה – פנים רבים לה, בהתאם לרוח ולתפיסה החינוכית. לדוגמה, מערכת שדוגלת בהישגיות תעדיף לתגמל מורים שציוני הבגרות של תלמידיהם (ששיננו ותרגלו את החומר) מעוררי השתאות; לעומת זאת מערכת שדוגלת ביצירתיות ובפריצת גבולות תסתכל באותם המורים בעין צרה. מערכת ששמה לה לדגש לקדם ערכים חברתיים, הכלה ושוויוניות תראה במורים שמכירים את תלמידיהם היטב והם עצמם מופת לתרומה ולשילוב בקהילה – כמייצגים את אידיאל המצוינות, ואילו מערכת שמבכרת את התחרותיות תראה במורים שמחדירים בתלמידיהם התנהגות תחרותית בכיתה – כמייצגים את הטובים מכול. כל אחת מגישות אלה תציג מחקרים שעל פניו יוכיחו את צדקתה ויעילותה, והמערכת כדרכן של מערכות מסוג זה אולי תקבע קריטריונים אחידים למצוינות בהתאם להמלצות ועדה שחבריה נוטים לתפיסה זו או אחרת.
אם ניקח את הסוגייה מתחום השכר כאתגר מחשבה, ונשכח לרגע את עצם רעיון הגמול כעידוד למצוינות, נעמוד בפני שאלה משמעותית ביותר: האם ניתן להגדיר מצוינות בחינוך כך שלא תהיה תלויה בשום תפיסה או תיאוריה חינוכית כלשהי? חוששתני שמצוינות אבסולוטית אינה אפשרית בפועל, שכן ה'מצוינות' נגזרת מתוך הגדרת היעדים של מערכת החינוך עצמה. הגדרת היעדים כפופה למסגרת האמונות והנחות היסוד של כל תפיסה ותפיסה, ומכאן שסתירה או שונות יכולות להתקיים כבר ביסודות התפיסה החינוכית.
שבעת מאמרי הגיליון השמונה עשר של כתב העת השפיט, המקוון והחצי-שנתי לקסי־קיי מובילים אותנו אל עומקן של תפיסות חינוכיות שונות בתכלית. רובם מתמודדים בהגדרתם עם סתירות ועם עימותים כמנגנונים המכוננים למידה מעמיקה ומשמעותית. את הערך הראשון 'הקונפליקט והדיאלוג של החינוך ההומניסטי' כתב רביב רייכרט מהמכון לחינוך דמוקרטי ומכללת קיי, ובו הוא מציג מספר גישות פילוסופיות של חינוך הומניסטי ויישומן בהווה; הערך 'חשיבה אסטרטגית לפתרון בעיות' מאת ילנה פורטנוב נאמן ממכללת קיי יוצא מהחינוך המתמטי ומציג את יתרון החשיבה האסטרטגית בפתרון בעיות הנדמות כבלתי פתירות; הערך 'דחיסות לקסיקלית' שכתב איהאב אבו רביעה מאוניברסיטת בן גוריון ומכללת קיי עוסק בחינוך לשוני ובאתגרים לקסיקליים של רכישת שפה שנייה; סאוסן עואד-תאברי ממכללת גורדון מציעה בערך העוסק בשיקולים של מדיניות של הכשרת מורים התבוננות ב'תקריות קריטיות ככלי למחקר ולמידה בהכשרת אנשי חינוך'. את הערך החמישי 'הערכה חלופית' כתבו יחדיו שירה סופר ויטל ועידית פינקלשטיין מהמכללה האקדמית אונו. המחברות מציגות דרכים מקובלות יותר ופחות לביצוע הערכה חלופית – בעולם בכלל ובישראל בפרט. שני הערכים החותמים את הגיליון הזה: 'למידה רב־גילית' ו'נוירוני מראה' שכתבו יחד, מיה שלום ממכון מופ"ת ואפרת לוצאטו ממכללת סמינר הקיבוצים ומכון מופ"ת, משלבים במחקר החינוך היבטים של מדעי המוח. בערך 'למידה רב־גילית' סוקרות השתיים את היתרונות והחסרונות בצורת לימוד זו. בערך 'נוירוני מראה' הן מתבוננות בתהליכים מוחיים השותפים ללמידה, לחיקוי ולהבנה של פעולות.
על שער גיליון זה של לקסי־קיי מופיעה צבייה צעירה. את הצבייה לכדה מתוך מסתור בשעת האשמורת האחרונה עדשת המצלמה של הצלמת והאומנית הרב־תחומית עינבל ויסמן. צבייה צעירה ונאה, שאינה מודעת לעולם הרחב ולא למחלוקות על אודות החינוך, מלחכת את ארוחת הבוקר המזמנת לה בשוליו של טבע עירוני, למידה והתאמה של חיים בשיתוף, כמעט.
הצבייה בתצלום אינה רק דוגמה לפרי סבלנותם של צלמי וצלמות הטבע, המתמזגים בנוף, בגשמים או בחום, נבלעים בריחות ומראות הסביבה. היא גם משל, תזכורת לכך שחייהם ועתידם של מי שאנו מבקשים לפרוס עליהם את חסותנו (מיני חי או צומח וגם… תלמידים) אינם חלק פעיל במאבק הכוחות הבאים להגנתם (בין שזו הגנת הטבע בין שאלו תפיסות חינוכיות) אלא פועל יוצא שלהם.
כתמיד נשמח לקבל מכם ערכים חדשים לשיפוט לקראת פרסום בכתב העת. אתם מוזמנים לעיין ב'קול הקורא' וב'הנחיות למחברים' שבסוף הגיליון או באתר כתב העת.
קריאה נעימה,
ערגה הלר
העורכת הראשית, לקסי־קיי