גיליון זה מגוון במיוחד, וכרגיל הערכים הלקסיקליים החדשים מופיעים בו לפי סדר קבלתם לפרסום בתום תהליך שיפוט "עיוור כפול". רצה המקרה ומכל המאמרים עולה דיון במקומו של הפרט במערכת החינוך.
מערכות גדולות נוטות מטבען להכללה ואף להטמעה של הפרטים, לראייה של הכלל ולהעדפתו. במערכת החינוך הישראלית, בדומה אולי למצב במערכות הרפואיות והטיפוליות, ההכללה נשמרת ברמה התקציבית, הלאומית והאידיאולוגית, כאשר ב"שטח", כלומר במוסדות החינוך, אנו מצפים מהמורים והמחנכים להתייחס לתלמידים, לילדים, כאל פרטים. בדומה עברה החברה הישראלית יחס מובלע כלפי המורים, שאף הם מבקשים להצטייר בקהילה כפרטים ולא כקולקטיב. החיבור בין מורה לתלמיד נתפס כאירוע כה מיוחד, עד שהוא מוזכר ביצירות ספרות, קולנוע ודרמה, ולא רק ביצירות ישראליות, ולא רק ביצירות מהעת האחרונה. אך האין הוא אמור להיות ההפך מכך, אירוע יום־יומי שהיעדרו הוא היוצא מהכלל?
https://doi.org/10.54301/ZHSW6428