אריה סימון נולד במגנצא שבגרמניה (2002-1913). כשאביו גויס במלחמת העולם הראשונה, אמו לא יכלה לטפל בו, והוא הועבר לחזקת סבו וסבתו. אלה הרעיפו עליו חום ואהבה, ומפי הסב למד הרבה "מההווי והערכים של יהדות שורשית מאוד." בנעוריו למד פילוסופיה באוניברסיטאות היידלברג ופרייבורג בגרמניה ובבאזל בשוויץ. בשנת 1935, בהיותו בן 22, עלה לארץ. הוא החל את לימודיו בבית המדרש העברי למורים (בית הכרם) בירושלים, שם זכה ללמוד מפי פרופ' בן-ציון דינור, מנהל בית המדרש והאישיות המרכזית בו, לימים שר החינוך והתרבות. בתום לימודים של שנתיים, הוסמך סימון להוראה, והוצעה לו משרה בכפר הנוער בן שמן. בשנת 1937 החל סימון את עבודתו כמורה וברבות הימים מילא תפקידים מרכזיים במוסד. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה התנדב ליחידות העבריות בצבא הבריטי (מהן התפתחה הבריגדה היהודית), ובסוף המלחמה, בשנת 1945, חזר לבן שמן. עם פרוץ מלחמת הקוממיות התגייס לצה"ל ובסיומה חזר בשנית לבן שמן. בשלהי שנת 1951 כששר החינוך פנה אליו וביקשו לרדת לנגב ולהקים בית מדרש למורים בבאר-שבע, הוא נענה לקריאה ובשנת 1952 הגיע לבאר-שבע עם משפחתו וכיהן כמנהל מחלקת החינוך העירונית. בשנת 1953 מונה על ידי דינור למפקח מחוז הדרום. בתוקף תפקידו זה הקים את בית המדרש למורים בבאר-שבע. לאחר שלוש עשרה שנות עבודה חינוכית בנגב חזר לבן שמן כמנהל.