קוראים יקרים,
כוחו של החינוך בתקופות כמו זאת העוברת עלינו, לצערנו, מאז סוף חגי תשרי תשפ"ד נמדד ביכולתו לקיים שגרה, גם אם שגרה חדשה של חיזוק, תמיכה ותקווה. ערכים רבים שהגיעו למערכת בחודשים האחרונים ועתידים להתפרסם בחלקם בשני הגיליונות הבאים משקפים את האתגרים הנוכחיים של מערכות החינוך בישראל.
תקופות משבר, מלחמה ואובדן, כפי שלמדנו לאורך תולדות העם והמדינה, הן גם תקופות של כינון ערכים ושימור מסורות באמצעות סוכני התרבות הקרובים ביותר לילדים ובהם המורים וצוותי החינוך. כך, מבלי שהתכוונו, ואף על פי שחלק מהערכים נמצאו בתהליכי קבלה ושיפוט מלפני אוקטובר 2023, נראה כי גיליון 22 של כתב העת לקסי־קיי סובב תמות של תקווה, אחווה ורווחה.
הערכים שהתקבצו בגיליון 22 עוסקים בשני תחומים מרכזיים. האחד – המשכו של הגיליון הקודם – הוא מקום הבין־דתיות בחינוך במאה העשרים ואחת. שני המאמרים הפותחים את הגיליון שייכים אליו מפורשות. הערך של אור מרגלית מהמרכז האקדמי לוינסקי-ויינגייט ונורית הירשפלד ממכללת קיי על השיח הבין־דתי בחינוך בוחן את מקומו של החינוך הבין־דתי במאה העשרים ואחת בעולם ובישראל. המאמר מפריד בעידון בין אמונה בדת למסורת המעוצבת מתוך דת ומציע דרכים לשילובן של המסורות הדתיות השונות בחינוך מתוך שיח וכבוד הדדי. לאחריו הערך של אפרים מאיר מאוניברסיטת בר אילן מחדד את ההיבט האמוני של השיח הבין־דתי ומציע התבוננות מקבילה בדתות השונות לבניית עולם טוב יותר. יסוד התקווה שנעוץ בשני המאמרים האלה נובע מתוך הידברות, ועל פניו ההידברות מלכדת סביבה ערכים נוספים.
הערכים הבאים שבגיליון זה מוקדשים לעבודה ולאמונה (לא הדתית אלא המקצועית) של המורים. הערך השלישי שחיברה אליסיה גרינבנק ממכללת גבעת וושינגטון עוסק בשיתוף הפעולה בין המתכשרים להוראה. גרינבנק מצביעה על נרמול חיוני של שיתופי פעולה בין מתכשרים להוראה להבטחת הצלחתם המקצועית. גרינבנק מציגה דגם עבודה אפשרי במכללות להכשרת מורים.
הערך הרביעי, פדגוגיה חיובית, עוסק בחשיבות הרווחה האישית של הלומדים במסגרות הגיל הרך. דפנה ארמוזה-לוי, מחברת הערך, היא מדריכה פדגוגית במכללת קיי וגננת מנוסה לשעבר. בערך היא מפרטת פרוטוקולים שונים הנוקטים שיטה זו ובהם צוותי גנים וכיתות יסוד יכולים לנהוג גם בעת הזאת כדי להבטיח רווחה לתלמידים.
הערך החמישי בוחן התנהגות אזרחית ארגונית של מורים ונכתב על ידי סיגלית צמח מהאקדמית חמדת. צמח מציגה דגם התנהגות אזרחית המקובל מאוד בארגונים שאינם ארגונים חינוכיים ומציגה את יתרונותיו ותרומתו האפשרית למערכת החינוך הישראלית. היא קושרת בין רוח ההתנדבות והאלטרואיזם המאפיינים את אוכלוסיית המורים למאפיינים נחוצים להתנהגות אזרחית ארגונית ומציגה כיצד ניתן לנתב את ה'מאפיינים' של המורים להתנהגות מושכלת ולדגם חינוכי.
בערך השישי, אלי וינוקור ממכללת גורדון מציג את חשיבותו של החינוך לקוסמופוליטיות. במישורים רבים ומבלי להתכוון, מאמרו מתכתב עם שני המאמרים הפותחים את גיליון זה ועם המאמרים על החינוך הבין־דתי בגיליון הקודם, לקסי־קיי 21. בשונה מצמח המבקשת להציע למורים להעמיק את שליטתם בזכויותיהם האזרחיות מתוך פעולה, וינוקור כותב את הערך למען התלמידים שהודות לחינוך קוסומופוליטי – משמע אזרחי – יוכלו לתפוס את עצמם כאזרחים בעלי זכויות וחובות מקומיות וגלובליות.
הערך השביעי מחזיר אותנו אל תולדות החינוך בעבור אחדים או לוקח אותנו אל שיטת חינוך לא מאיימת ומחבקת מנקודת מבטם של הילדים, אל החינוך בשיטת מונטסורי. ערך זה נכתב על ידי גלעד גולדשמידט, מומחה לחינוך אלטרנטיבי, ממכללות אורנים ודוד ילין.
אם יש דבר שרוב רובו של ציבור המחנכים ומכשירי המורים, במיוחד העוסקים בגיל הרך ובקבוצות של חינוך מיוחד, יסכים עליו הוא אותו 'חיבוק מגונן' שנתפס אף הוא כחובה מקצועית.
כולי תקווה כי גיליון זה שכולו ערכים לקסיקליים יכול במידת מה להוות חלופה לחיבוק מגונן וצוהר לעולם טוב יותר אף הוא.
בתקווה לימים טובים יותר.
ד"ר ערגה הלר
העורכת הראשית
