אלכסנדרה בלקינד סיפורה של רופאה עברייה פורצת דרך
סיפור חייהן של הרופאות הראשונות בארץ־ישראל הוא נדבך בסיפורם של ראשוני העוסקים ברפואה בסוף המאה התשע־עשרה ובראשית המאה העשרים, שנטלו חלק בהנחת האושיות למערכת הרפואה הארץ־ישראלית. היו אלו רופאות צעירות, בוגרות בתי ספר לרפואה בכמה ממדינות אירופה, משכילות, עצמאיות, בעלות מוטיבציה ואמונה בעתיד הרפואה בארץ. אחת מהן היא ד"ר אלכסנדרה (סוניה) בלקינד, חלוצה בתחום רפואת נשים, שנחשבת בהיסטוריה של הרפואה הארץ־ישראלית לרופאה הראשונה ביפו.
הספר חושף לראשונה את תרומתה הרפואית־החינוכית של ד"ר אלכסנדרה בלקינד, שבחרה בתחום הרפואה כמקצוע, כייעוד וכשליחות, והתמידה בו במשך שלושים ושבע שנים. קורות חייה המרתקים, השזורים בקשר אמיץ עם תולדותיה של העיר יפו — בהיותה רופאה ראשונה לבוא בשעריה — משמשים אספקלריה לחיים בה בשלהי התקופה העות'מאנית. עבודתה החלוצית בבית החולים היהודי "שער ציון" ובמרפאה הגינקולוגית שפתחה בביתה, העצימה את האמון וההערכה העמוקים שהביעו כלפיה האוכלוסיות היהודית והערבית. ד"ר בלקינד פעלה לטיפוח רפואה מונעת ולהחדרת המודעות לחשיבות חינוך הנשים לבריאות ולהיגיינה; וזאת במציאות הפרימיטיבית ובתנאי המחייה הקשים ששררו ביפו בראשית המאה העשרים. פעילותה בקרב אוכלוסיית הנשים בכלל ואוכלוסיית הנשים ההרות והיולדות בפרט, הביאה לשינוי מהפכני בהתייחסותו של הציבור למתן שירות רפואי מניעתי לנשים. מתוך תחושת שליחות ומחויבות חברתית, ד"ר בלקינד שימשה גם רופאת הגימנסיה 'הרצליה' ושילבה עבודה רפואית עם פעילות בריאותית־חינוכית־מניעתית למען יצמח בארץ־ישראל דור חדש, בריא בגופו ובנפשו.
הוצאה לאור
איתי בחור