'שיח כתבי הקודש' – פרקטיקה של קריאה משותפת בכתבי קודש
שיח כתבי הקודש מוכר בביטויו באנגלית Scriptural Reasoning (קיצורו SR). זהו כינוי לאופן קריאה ולימוד של כתבי הקודש המשלב תיאולוגיה ופרקטיקה בין־דתית. שיח כתבי הקודש הוא סוג של דיאלוג בין־דתי, המבסס למידה על דתות ותרבויות אחרות, על קריאה קבוצתית של טקסטים נבחרים בכתבי הקודש (שהיא צורה של למידת עמיתים). הוא התפתח בצורתו הנפוצה ביותר בפקולטה לתאולוגיה באוניברסיטת קיימברידג'. למידת טקסטים דתיים מספקת הזדמנויות לדיון בנושאים של אתיקה והתנהגות אנושית ומדגימה את הרבדים המרובים של הפרשנות במשך מאות שנים. הפרקטיקה של שיח כתבי הקודש משלבת בין שלושה רבדים: הרובד של מפגש ושיח בין־דתי, הרובד המעשי של למידה סובלנית הרלוונטית לעת הזאת והרובד התאולוגי של שיח משותף.
אופן הקריאה של כתבי הקודש מתואר לעיתים כ'תאו־פרקסיס' של היחסים הבין־דתיים. קריאת כתבי הקודש מאפשרת למאמינים בני דתות הספר: נוצרים, יהודים ומוסלמים להפנות את המוקד התיאולוגי שלהם לדיאלוג הבין־דתי – באופן תאורטי ומעשי כאחד. חלק מן המשתתפים במפגשי שיח כתבי הקודש עשויים לבחור להגדיר שיח זה רק כפרקטיקה, ואילו המכוננים והמובילים של שיח זה מעדיפים להציגו כתאולוגיה של יחסים 'בין־סובייקטים' עם בני דתות אחרות תוך הקפדה שלא לנקוט ביַחְסוּתָנוּת (רלטיביזם)…