מנהיגות מורים – התפתחות וגורמים משפיעים
עבודת ניהול בית הספר כוללת אחריות רבה ומגוון רחב של משימות שמטרתן להוביל את בית הספר להצלחה. הרעיון של ניהול בית ספר הוחלף עם השנים לשפת המנהיגות, אבל הפעולות שמבצעים מנהלים אינן מתיישבות בהכרח עם התוויות של ניהול או מנהיגות. מנהלים־מנהיגים מצליחים ממוקדים יותר ויותר בהוראה ובלמידה, הסיבה המרכזית והייחודית של מוסדות לימוד. נוסף לכך הם צריכים להתמודד עם לחצי אחריותיות חסרי תקדים, ונראה שיש להם תפקיד חשוב בהצלחה של הארגון. אך מנהל מוכשר ככל שיהיה, אינו יכול למלא בעצמו את כל התפקידים באופן מקדם ויעיל למוסד. על כן נוצר צורך לבזר את תחומי האחריות המנהיגותיים בין תפקידים שונים בארגון ולהשתמש במקורות רבים של הדרכה בהתאם למגוון תחומי המומחיות שיש בו. מתוך צורך זה נוצרה גישת המנהיגות המבוזרת – מנהיגות חינוכית שבה למורים יש אחריות ומעורבות בשליטה על הנעשה בבית הספר ובתהליכי קבלת ההחלטות במוסד (. גישה זו מושתת על שינויים שחלו מאמצע שנות התשעים בהבנה ובהגדרות של המנהיגות, והחלה נטייה לעזוב את תפיסת המנהיג ההירואי שמקדשת את יכולות המנהיג. ההגדרות נעו מהמיקוד באדם ('המנהיג במרכז') לכיוון של העמדת התרבות והלמידה במרכז ולכיוון של הגדרה הנשענת על הבניה הדדית. כלומר, בהתאם לגישת המנהיגות המבוזרת מנהלים כבר אינם פועלים לבדם, אלא מפתחים שדרת מנהיגות שתוביל יחד איתם את בית הספר. בכך ישנה הקלה ותמיכה בתפקידו ובאחריותו של המנהל לנעשה בבית הספר, ובמקביל עולה תחושת השייכות של המורים המנהיגים לארגון שבו הם עובדים.