דבר המערכת, קיץ תשפ"ג
https://doi.org/10.54301/ZFGV7121
גיליון 19 של כתב העת השפיט לקסי־קיי, המכיל כרגיל שבעה ערכים שונים, מוצף סוגיות חברתיות־חינוכיות העולות מתוך תחומי דעת מגוונים. אומנם הגיליון נפתח בערך העוסק בספרות החוכמה המעשית והדידקטית, השייך לכאורה לעבר, אך הוא שואל בין השאר כיצד היא נטמעה בחינוך ובחברה הישראלית. מחברת הערך אסנת קליימן מהמכללה האקדמית לחינוך ע"ש קיי מציגה בערך הקצר מעט מההשפעה של רעיונות החוכמה המעשית והדידקטית מהתרבות היהודית על גישות חינוכיות רבות בתרבויות אחרות לאורך השנים, וללא ספק היא פותחת דלת לסקרנים לצאת למסע גילוי נרחב יותר.
את הערך השני בגיליון זה כתבו יחד ד"ר שירלי הר-צבי (הכהן) מהמכללה האקדמית לחינוך תלפיות וד"ר הילה שכטר סולומון ממכללת אורנים. השתיים מציגות את היתרונות בהוראת עברית המבוססת על סמלול מורפולוגי לשוני. השיטה כוללת הוראה מפורשת של חוקי כתיב תוך כדי הקניית ידע לשוני של שורשים ושל מוספיות. בשיטה זאת לומדים התלמידים להצמיד רמז חזותי לחוק הנלמד ולהשתמש בו כתומך זיכרון שיסייע להם לשלוף מהזיכרון את החוק ולאיית את המילה בצורה מדויקת. התלמידים יוצרים בעצמם סמלולים כתומכי זיכרון לחוקים מורפולוגיים וסמנטיים.
גם את הערך השלישי העוסק בפדגוגיה מגיבת־תרבות כתבו שתי חוקרות מהקריה האקדמית אונו – ד"ר עידית פינקלשטיין וד"ר שירה סופר-ויטל. פדגוגיה מגיבת־תרבות היא מודל המתמקד בהיבטים הקשורים להישגי הלומד והיא ממוקדת בשוני התרבותי בקרב הלומדים. השוני נתפס כהון תרבותי, אמצעי למצוינות אקדמית. המודל מאפשר לפתח מבט ביקורתי שמאתגר מצבי חוסר שוויון חברתיים ולאפשר קידום אקדמי לקבוצות שאינן הרוב התרבותי.
הערך הרביעי מוקדש למורים ולמורות אקטיביסטים (המינוח העברי הוא 'פעילנים') מאת ד"ר קרן קֶטְקוֹ-אָיָילִי, אשת חינוך, חוקרת עצמאית ופעילה חברתית וחינוכית. בערך מרחיבה קטקו-איילי על האופנים שבהם פדגוגיה פעילנית (כלומר, פדגוגיה אקטיביסטית) היא בו־זמנית גישה תיאורטית ומעשית ועל המורים שמקדמים באמצעותה שינוי סוציו־פוליטי ואף פועלים בשבילו. בערך הקצר היא שופכת אור על השוני בין האופן שבו נתפסים מורים ומורות פעילנים (אקטיביסטים) בישראל ובמערב כאנשי חינוך למעורבות ולאזרחות פעילה.
הערך החמישי עוסק בסוגיה בוערת, זכויות היוצרים של תלמידים. זוהי סוגיה רחבת יריעה, והערך מאיר היבט מצומצם שלה – תוכנות ומשחקים שמפתחים תלמידי בית הספר במסגרת לימודיהם בבית הספר. על הערך חתומים שניים – ויקטוריה שמגוב, מוסמכת התוכנית לתואר שני בהוראת טכנולוגיות ומידע במכללת קיי והמנחה שלה פרופ' אמנון גלסנר. בערך על זכויות היוצרים של התלמידים מאירים המחברים על הקושי ועל החוסרים בחוק בישראל, שאליהם ערים גם המורים המנחים את התלמידים. המורים רואים בעייתיות בהיעדרו של חוק או תקנון בהיר ומפורט מטעם משרד החינוך. הם מביעים חשש כי זכויותיהם של התלמידים פרוצות לפרשנויות שונות ואינן מוגנות מפני סכנות של העתקה וגניבה. הערך מפרט דגמים שונים של חלוקת הזכויות של התלמידים בין התלמידים בבתי הספר ובמוסדות להשכלה גבוהה ברחבי העולם עם הבעלויות המוסדיות ומאיר על ההשלכות של אלה.
גם הערך השישי שחיברה ד"ר שרון שטיינברג, אף היא ממכללת קיי, נדרש לסוגיה עכשווית עד כדי כך שטרם נקבע לה מינוח עברי: גישות של הוראת STEM ולמידת STEM. תרגום ראשי התיבות STEM הוא – מדעים, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה. המחברת מציגה את דגמי הוראת ה־STEM הקיימים כיום בישראל ומקודמים בידי משרד החינוך וכן דגמים נוספים שניתן לקדם כדי לפרוץ את גבולות תחומי הדעת תוך קידום אוריינות, המצאתיות ויצירת מגוון של קשרים ביניהם לטובת מערכת החינוך בכל הרמות ולטובת הקהילה כולה.
את הערך האחרון בגיליון זה חיבר ד"ר איהאב ח'ליל אבו-רביעה, פוסט דוקטורנט אורח במחלקה לבלשנות באוניברסיטת יוטה, ארצות הברית. עיקרו של אבו-רביעה הוא דרכים לרכישת שפה שנייה באמצעות מילים מהלשון הראשונה ("שפת האם") ומהלשון השנייה שנשמעות דומה, אך בפועל אינן זהות. הוא עוסק בין השאר בייעול היכולת לזיהוי קשר קוגנטי כדי לסייע ללומד לרכוש מילים חדשות באופן מקרי ללא הוראה מפורשת ובמהירות גדולה מהמקובל בשיטות רבות. הוא גם מציע דרך לעצב לומד שפה שנייה המרחיב את אוצר המילים שלו באופן תמידי ללא תלות בהקשר.
כתמיד, כל ערכי הגיליון מפורסמים לפי סדר קבלתם לפרסום וזמינים גם לקריאה כערכים עצמאיים דרך המונחון שבאתר הדיגיטלי של כתב העת.
בשער הגיליון מצוי התצלום של יורם פרץ, צלם ומורה לצילום בהתמחות באומנות במכללת קיי, ובו משרידי המצודה הרבועה ובית הכנסת העתיק שבחורבת ענים (ANIM). חורבת ענים נמצאת ביער יתיר בדרום הר חברון. זהו קו המחטניים הדרומי ביותר בישראל, אזור הנתפס אסוציאטיבית אצל רובנו דווקא עם הנופים הסלעיים והמדבריים של מדבר יהודה הנושקים ליער ולים המלח. דומה שלא יכולנו לבקש תמונה סמלית ממנו למכלול הערכים שהתקבץ לו כאן אקראית – מישראל הקדומה ועד התרבות הדיגיטלית שחובקת־עולם, מכוחו של הרוב על המיעוט ועד לתרומתו של המיעוט לתרבות הרוב, מרכישת שפת אם ועד לרכישת שפה שנייה, שהיא שפת המקום. העבר המשתקף אלינו מתמונת ההווה של חורבת ענים הוא עדות לקיום הדדי מתמיד של מקום ותרבות ושל יכולתה של מורשת להמשיך ולהשפיע דקה אחר דקה (על מיעוט כמו על רוב, עלינו כמו על אחרים) כל עוד היא 'נעשית' ולא רק 'נזכרת'.
ד"ר ערגה הלר
העורכת הראשית, לקסי־קיי
