גיליון 16 של כתב העת החצי־שנתי לקסי־קיי מתאפיין בשיתופי פעולה. ארבעה מתוך שבעת מאמריו נכתבו בידי צוותים החוקרים יחד. המאמרים, כמקובל בלקסי-קיי הם, כידוע, ערכים לקסיקליים המאירים סוגיות שונות בחינוך ובהוראה, נֶהֱגו מתוך התייחסות למציאות החברתית והחינוכית.
מאמרה של אפרת דוידוב, דוקטורנטית במחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת בר אילן, עוסק בתת־סוגה ספרותית ייחודית – אוטופיה חינוכית. אוטופיות נכתבות לרוב בתקופות של משבר, כשחברות ותרבויות ניצבות מול צומת דרכים ומנסות למפות את היתרונות ואת החסרונות שלפניהן. אוטופיה מטבעה מציגה אידיאל, אך היא דורשת מקוראיה לבחון אותו בשים לב, כיוון שלא תמיד בחירה באידיאל היא עצמה הבחירה האידיאלית. דוידוב סוקרת כמה אוטופיות חינוכיות מובילות, קלסיות ומודרניות, בעיקר בציר רוסו־קורצ'אק, וחותמת בעצה "אם ברצוננו ליצור שינוי מיטיב בעולם, כדאי להתייחס אל האוטופיה לא כיעד שאליו יש לשאוף, ושעשוי להנכיח בחריפות את הפער הבלתי ניתן לגישור בין האידיאל למציאות, אלא כנקודה שממנה יוצאים אל הדרך".