איך מתחילים?

המרחב – חינוך מבוסס מקום: דף הבית  |  מי אני מי אתם  |  מה זו החיה הזאת  |  כללי אצבע  |  איך מתחילים?
סיפורים ורעיונות:  פתיחה  |   יום חורשה  |  שיעור טיול  |  גיאומטריעיר  |  בעקבות עולם העבודה  |  חפירות ארכיאולוגיות  |  מסביב לעולם
לאן אפשר לשאוף:  הבוסתן  |  בית הספר השכונתי שפירא  |  גני יער

איך מתחילים?

כמו בהרבה תחומים, חינוך מבוסס מקום נראה לנו כמו הר גבוה שבלתי אפשרי לטפס עליו.
אנחנו שומעים על כיתות שמסתובבות ברחבי העיר, ילדים שנמצאים בשטח כל השבוע ובית ספר שעובר מקום כל שלושה חודשים.
הסיפורים יכולים להישמע מדהימים אבל מנותקים מאיתנו ובלתי מושגים.

מה הקשר בין היומיום הלוחץ שלנו, המערכת הנוקשה והתלמידים שקשה "לשלוט" עליהם, ובין התיאור האידיאלי באותם מקומות נדירים?
זה כל כך רחוק מאיתנו עד שאין לנו שום דרך לדמיין את הפלא הזה מתרחש אצלנו.

כאן הייתי ממליצה ללכת על שיטת הצעדים הקטנים. כמי שמתקשה בטיפוס על הרים, למדתי להתקדם בעלייה צעד צעד.
כשאנחנו מסתכלים רק על ראש ההר באמת שטיפוס נראה מעל לכוחותינו.
אבל אם נתחיל ונלך, כל צעד יקרב אותנו אל הפסגה, כל צעד יהווה התקדמות.
במקרה שלנו גם אין צורך להגיע לראש ההר. כל צעד שנעשה יהיה בפני עצמו השינוי שאנחנו רוצים לעשות בעולם.

כאן אעלה כמה אפשרויות להתחלה, ברות השגה ובעלות השפעה משמעותית בפני עצמן. 

אפשר גם בתוך הכיתה

• איש מקצוע:
  דרך פשוטה להפוך שיעור לחוויה זכורה, יכולה להביא לשיחה חודשית איש מקצוע, בהתאם לנושא שנלמד.
  בעל מכולת לשיעור מתמטיקה, רופאה לביולוגיה, ספר לכימיה או בלוגרית אוכל לשיעור שפה.
  ניתן גם לשוחח אנגלית בזום עם איש מקצוע מחו"ל בשיעור אנגלית. היצירתיות חוגגת.
  כאן גם מותר וכדאי להיעזר בקשרים אישיים.

• סיפור אישי:
  אנשים מעניינים נמצאים בכל מקום יישוב. זה יכול להיות סבא של אחד הילדים שיספר על החיים של פעם או שכנה שהגיעה ממדינה אחרת.
  כל אדם שיודע לספר באופן כובש וברור לילדים, הוא אפשרות. כמובן שכדאי להכיר ולבדוק מראש.
  גם אם נפספס והמפגש יהיה פחות מוצלח, יש ממה ללמוד להמשך.

• יוצאים לחצר בית הספר:
  בין החוץ לפנים נמצאת חצר בית הספר, המאפשרת לנו למידת חוץ ללא חששות או התארגנות.
  מומלץ לשריין שעתיים שבועיות לפחות.

• למידה סביב נושא:
  נוכל לקחת נושא מרכז, שסביבו נבנית למידה רב תחומית בחצר.
  במסלול הדמוקרטי בבי"ס אמירים בבאר שבע בחרו טיול מסביב לעולם, כשכל שבוע יצאו בחצר למדינה אחרת.
  נושא אחר יכול להיות סיפורים מהעבר, מבנים מאז ועד היום או חדשות מהשטח.
  שימו לב ששם השיעור מושך את הלב ונותן לנו כאנשי חינוך מרחב יצירתי לעשייה.

• פרויקט:
  נבחר בעצמנו או עם הילדים, פרויקט מתמשך בשטח בית הספר.
  גינה, פסל סביבתי, ציור קיר או פינת ישיבה. הפרויקט מוסיף לנו ערך של עשייה ותרומה למקום בו אנחנו חיים.
  מומלץ לעבוד באופן תהליכי, כאשר נתחיל בסיעור מוחות, סקר צרכים וייעוץ של מומחים.
  אם נקים למשל ספסל ידידות, התהליך ילווה בשיח על בדידות וחברות, מחשבה על מיקום מתאים ועוד.
  כדאי לבחור פרויקט שנוכל לעמוד בביצועו ושאינו דורש תקציב יוצא דופן.
  עבודה כזו יכולה לזכות פעמים רבות לתרומות מקולות קוראים, כאשר נרצה להתמקצע ולהשקיע מאמץ נוסף בעניין. 

ועכשיו למרחב

• סיור במקומות עבודה:
  ביקור חודשי במקום עבודה בעיר. סיור מלווה בהסבר והתנסות חווייתית במקום.
  הסתכלות באחורי הקלעים של ייצור, המורכבות בכל מקום עבודה וגם הכרות עם העובדים, יוצרת חווית למידה משמעותית.
  אני זוכרת עד היום את הטעם של הגלידה בביקור שלי במפעל שטראוס בכיתה א'.
  סיורים כאלו מתאימים לכל שכבת גיל, כאשר ככל שגדלים הסיור הולך ומתחבר להתנסות והכרות עם עולם המבוגרים.
  מומלץ לתאם ביקורים במקומות עבודה של הורים לילדים מהכיתה ובמיוחד הילדים שזקוקים לחיזוק חברתי.

• מה נשתנה בשכונה:
  השם והפעילות שייכים לבית הספר השכונתי שפירא, מודל ייחודי לחינוך מבוסס מקום, עליו עוד יסופר באתר זה.
  יוצאים בוקר קבוע בשבוע לסיור של שעה ברחובות הקרובים לבית הספר. בכל פעם לומדים דרך מרכיב אחר בשטח.
  לדוגמא:מדידת היקפים של עצים והשוואתם, רשימה של שמות רחובות ובדיקת מקור השמות, ניווט במפה עירונית, חיפוש ולמידה על תמרורים,
  שלטי רחוב ומה אפשר ללמוד מהם, מה יפה בשכונה, מה היינו רוצים לשנות, מספרים זוגיים ואי זוגיים, חיפוש סימנים לבעלי חיים.
  הרשימה עוד ארוכה.היציאה צריכה להיות בעלת כללי התנהגות ברורים ואפשרות להחזרת מי שעובר עליהם לבית הספר.
  במהלך השנה הילדים יכולים להיות מעורבים יותר ויותר בבחירת המסלולים והתכנים.
  עם חלוף הזמן אפשר לשים לב להשתנות של המרחב, אם בעקבות עונות השנה ואם עקב שיפוצים או שינויים אנושיים אחרים.
  כאשר נקבל בטחון ביציאה למרחב, נוכל להתגמש וללכת בעקבות המתרחש גם אם תכננו פעילות אחרת.

• משחק משימות:
  המשחק מעלה את האנרגיה והמוטיבציה סביב היציאה. אפשר ליצור תחרות בין קבוצות או מרוץ נגד השעון.
  נוכל לחזור לילדות עם "חפש את המטמון" קלאסי, כשהחידות קשורות לתשומת לב לסביבה.
  נוכל ליצור אירוע שיא סביב משחק סיימון שבו נאתגר את התלמידים במשימות הדורשות שיתוף פעולה והתגברות על מבוכה.
  לדוגמא – צלמו סרטון שבו אנשים במרכז המסחרי מברכים שנה טובה ב-5 שפות שונות, הכינו ותעדו פסל סביבתי שעשוי מכם, כתבו מכתב לראש העיר ושלחו בדואר, וכך הלאה…
  גם כאן ההיקף ומידת ההכנה קשורים בנו. משימות קצרות בפארק הקרוב לבית הספר בהחלט מספקות חוויה ולא דורשות מאיתנו התארגנות יוצאת דופן.

• טיול קצר בטבע:
  אם בית הספר נמצא בקרבת הליכה לשטח טבעי, נוכל לקיים טיול במקום זה.
  אין מדובר בשמורת טבע עוצרת נשימה. מספיק פרדס קטן, שדה או חורשת אורנים מקומית ואפילו פארק חצי טבעי כדי לחוש עצמנו בטבע.
  החזרה למקום קבוע מאפשרת להרגיש בו בבית. הילדים מאמצים סלע קבוע למשחק, עץ נעים לפיקניק או קן נמלים למחקר קטן.
  גם כאן נוכל להיעזר בכל הרעיונות הקודמים – משחק משימות, פרויקט סביבתי או נושא מרכז.
  אבל נוכל גם לאפשר להם פשוט ליהנות בטבע – ליצור, לשחק ולדבר.ילדים צעירים במיוחד פועלים בטבע בקלות ובשמחה (לא כולם). כמורים יהיה לנו קשה לעיתים לצאת לטיול ללא תכנית לימודית.
  אבל אם נלמד לשחרר ונאפשר להם להתנהל באופן חופשי, נוכל להתבונן ולראות את ההשפעה החינוכית והערכית העמוקה של השהות בטבע.

• אוכל קדימה אוכל:
  שילוב של אוכל בכל אחת מההצעות הקודמות, יעלה תמיד את הסיכוי להצלחה.
  תה ועוגיות בשטח, פיקניק כיתתי, שיחה עם סבתא הכוללת אוכל מסורתי ואפילו קרטיבים בסוף יום חם.
  נשתדל שהאוכל לא יעמיס עלינו ויאפשר זמינות לתלמידים.